זה התחיל ממשהו אחד ונמשך למשהו אחר לגמרי
רביעי, 2 ביולי, 2008זה התחיל בזה שרציתי לספר לכם איך שמעתי אתמול בפעם המי יודע כמה את אלבום ההופעה החיה של פראנק זאפה והאמהות בפילמור איסט 71.
וכמה שאני אוהב את הגרסה של האמהות ל Happy Together של הטרטלס (חלק מהטרטלס היו ב'אמהות'). וחשבתי לפתוח את הבוקר שלכם עם הקשבה לשיר. ואז חיפשתי ביוטיוב את הביצוע הזה והתחיל המסע הגדול…
Happy Together
כי כשיחפשתי את הביצוע, לא מצאתי, אבל כן מצאתי ביצוע מעולה מ 88 של זאפה ומי שנראה בצילום כמו נפוליאון מרפי ברוק (אחד המוזיקאים הטובים יותר של זאפה), עושים את I Am The Walrus (שימו לב לקראת הסוף כמה חזיות זאפה אוסף מהבמה)
משם, התגלגלתי לביצוע הכל כך חינני של ג'ים קארי לאותו השיר, שיצא באלבום In My Life של ג'ורג' מרטין, שלקח שחקנים מפורסמים לעשות שירי ביטלס. חלק מהתוצאות היו חינניות יותר וחלק פחות. זה אחד הביצועים הטובים, ובקליפ ג'ים קרי יוצא במלוא חינניותו ושלל פרצופיו. איש עם ים של אופי.
זה הביא אותי לשיר ביטלס נוסף מאותה התקופה, הפעם בביצוע המקורי - Strawberry Fields Forever, שכל כך פחדי ממנו כילד.
משם הובלתי בחסדי ה related videos, לראיון עם מקרטני, שבו הוא נשאל על שימוש ב LSD. הוא נראה כל כך במצוקה מלדבר על זה. ככה זה כשאתה שליח ציבור.
כאן, תפסה העלילה כיוון מפתיע והובילה אותי לסרטון נדיר הקרוי Syd Barret’s Documented Acid Trip - אני משאיר לכם לקבוע את אותנטיות העניין.
ואז תפנית עוד יותר מפתיעה לכיוון של אמה פולוק עם אחד השירים שאני אוהב מהשנים האחרונות - Acid Test, איזו הפקה מעולה ליוצאת הדלגדוס.
משם, הטיול הפסיכדלי הפך מסתעף ומרוחק מאיפה שהתחלנו, והגיע במסגרת ה Related Videos, לבלונד רדהד עם Equus מהתקליט הקודם והמופתי שלהם.
ואין לי מושג מה הקשר בין הוידאויים, אבל זה הופיע ברשימה בצד אז לא התנגדתי. דה ג'יזס אנד מרי צ'יין עם אחד הגדולים שלהם Happy When It Rains
ופתאום מעבר לפינה הגיעו קילינג ג'וק עם ביצוע ל The Wait. כן , הדברים תופסים פה תאוצה As We Go Along!
משם נלקחתי ללהקה בעלת השם החביב והמזמין Holocaust, עם השיר The Small Hours. היה כתוב שהם להקת NWOBHM. לקח לי קצת זמן לנסות לחשוב מה זה אומר, עד שעליתי על New wave of british heavy metal. מי שמכיר - שיתקן או יאשר
ומכיוון שאם נמשיך ככה נגיע במהירות ללהקות ספיד מטאל מחורבנות, אספתי את הלינק האחרון, קלאסיקת חארד-רוק שעדיין שומרת על חברותיות.
ת'ין ליזי עם 'וויסקי אין דה ג'אר'
וככה, מהתחלה של צבים ששמחים להיות ביחד, הגענו ללטאות רזות ששומרות את הוויסקי שלהם בצנצנת. משונה הוא עולם הקישורים, האין כך?