ארכיון פוסטים מהקטגוריה "דייב Shuffle"

מסיבת הבלוג של דייב Shuffle, שבוע 2

שישי, 2 במאי, 2008

(למי שלא מכיר את הקונספט, שיציץ פה)
Jorma Kaukonen - Genesis
(Quah, 1974)

אחת הרצועות הבולטות באלבום הסולו הראשון של ירמיהו קוקונן, גיטריסט ה-ג'פרסון איירפליין ובשלושים שנה האחרונות, חבר בצמד הבלוז Hot Tuna (שהוא שם טפשי לחלוטין להרכב משובח, במיוחד בפאזה האקוסטית). החבר השני, אגב, הוא ג'ק קאסדי, בסיסט הג'פרסון. Quah, הנושא עימו את אחת העטיפות המכוערות ביותר שיצאו אי פעם על ידי מוזיקאי שאיננו אנונימי ואיננו באייטיז הוא מאסטרפיס של בלוז-פולק ולמעשה הוא בית ספר לכל מי שאוהב מיסיסיפי דלתא בלוז, עם קורטוב של דברים אחרים. כל האלבום חובה, ג'נסיס הוא אחד הקטעים שעד היום ג'ורמה מנגן בהופעות. סוג של Stairway שלו.

קנו : פיזי,דיגיטלי
Mark Lanegan - Mocking Bird
(The Winding Sheet, 1990)

אלבום הסולו הראשון של (אז) סולן ה Screaming Trees (אולי להקת הגראנג' הטובה ביותר, פרט למאדהאני), ייצא בלייבל Sub-Pop, אז עוד לייבל קטן וחביב שלא יודע מה הולך לקרות איתו בקרוב מאד..
האלבום אישי, אינטרוספקטיבי, מלנכולי כמובן, ומובל על ידי קולו המצמרר של לנגן. תאטרליות מופגזת וקוראת לתהומות הנפש לקפוץ החוצה. כן, זהו עוד יום יפה אצל לנגן.

קנו : פיזי,דיגיטלי
Wizz Jones – Funny (But I Still Love You)
(Lucky The Man, 2004)

וויז ג'ונס הוא אחד מגיבורי הגיטרה האקוסטית הבריטים. לצד דייבי גרהאם, היה ג'ונס האורים והתומים של כל הפולקיסטים באנגליה מאמצע שנות השישים. הוא היה אחד ההיפים הבולטים, עוד בשנת 1962, כשהסתובב עם שיער ארוך(!!) ויחף(!!) ברחובות וניגן בלוזים של מיסיסיפי ג'ון הארט. אף פעם לא נמאס לי לספר את זה, אבל כשגרתי בלונדון, כתבתי לו מייל דרך האתר שלו וביקשתי שילמד אותי גיטרה. נפגשנו, וזה היה יותר 'ילד פוגש אליל' מאשר שיעור גיטרה, אבל היי – זה משהו לכתוב עליו הביתה. באלבום האחרון שלו עד כה, מבצע ג'ונס קאוורים לצד מקוריים, כהרגלו. הפעם הוא לוקח שיר חביב מאד של ריי צ'רלס ונותן לו את מה שצריך. וזה, מוקדש לנועה.

קנו : פיזי

Nick Castro – Sun Song
(Further From Grace, 2005)

ניק קסטרו הוא אחד הפולקיסטים המודרנים האהובים עלי. לא רק שהוא סינגר סונגרייטר מוצלח, הוא גם מלא בפסיכדליה, אקספירמנטליות, נגיעות מזרחיות – ובקיצור, כל מה שאני אוהב. זו הסיבה שאני אוהב את ה Espers. ות'אמת – הוא מאד מ זכיר אותם. עוד דבר שמייחד את ניק, היא העובדה שהוא הוציא את האלבום שלו באחד הלייבלים האהובים עלי ביותר – Strange Attractors, ובאלבום משתתפים כל מיני חברים אבל מעל הכל שורה הרוח החלוצית של חברתם ללייבל – Cul De Sac. וכמו שאומרים, כל חבר של קול דה סאק, הוא חבר שלי.
אחרי האלבום הזה יצא לו אלבום נוסף, שאותו עוד לא שמעתי, אבל אני מהמר שזה מדהים.

קנו : פיזי,דיגיטלי

Dominique A – Pour La Peau
(Auguri, 2004)

דומיניק א, הוא ללא ספק אחת התגליות המרעישות שהיו לי בשנים האחרונות, תודות ליוצר הענק אלי רוזן. מדובר בשאנסיונר מודרני, שאני לא מבין מילה ממה שהוא אומר, אבל התשוקה והאותנטיות שלו כל כך פורצות החוצה, עד שהן עוברות מחסומי שפה בלי בעיות. Auguri הוא אלבום יותר קליל שלו, אבל הוא כל כך מומלץ שאין לי מלים לתאר. אולי זה כי אני לא מבין את השפה.

קנו : פיזי

Blues Explosion – Blowing My Mind
(Damage,2004)

הידועים גם כ Jon Spenser Blues Explosion, מלכי הסליז המודרנים. קומבינה מגניבה לגמרי של מארק בולאן (T.Rex), ג'יימס בראון ופוסי גאלור. זו מוזיקת זיונים טובה, עם תשוקה והרבה מאד זיעה. להקה לפרצוף.

קנו : פיזי,דיגיטלי

Venus – Everybody Wants To Be Loves
(The Red Room, 2005)

וונוס היא להקה בלגית שהכרתי ממש במקרה (כאילו שאת כל השאר הכרתי בכוונה), כאשר הלייבל שלהם Tout Ou Tard שלח לי ערימה של סאמפלרים. היו שם דברים טובים יותר ופחות, אבל האלבום שלהם בלט לי באופן מיוחד ופיתחתי אליהם חיבה מיוחדת, הרבה בגלל חיבתי הרבה ל 16 Horsepower, ומי שלא מוצא את ההקשר והדמיון – שיישתדל טיפה יותר. הלייבל, היושב בפריז, לא עורר הדים גדולים יותר מדי בעולם, עד ש(כרגיל) הגיע הקשר הישראלי, וזמרת אחת שקוראים לה יעל נעים החליטה לכתוב את השיר הנכון, להתחבר למנהל הנכון, לזהות את המקום הנכון, ולקבל חינם אין כסף מחשב נייד חדש של אפל. וגם פרסום עולמי על הדרך.

קנו : פיזי

Bert Jansch – One For Joe
(The River Sessions, 2004)

אחחחח…I Can’t get enough. לא חשוב מתי ובאיזה מצב צבירה, אני תמיד חוזר לברט הגדול מכולם. הפעם זהו אלבום בהופעה חיה שהוקלטה איפשהו ב 76-75 אחרי שיצא המאסטרפיס שלו LA Turnaround.
'אחד עבור ג'ו' הוא אחד שאני מאד מאד אוהב. תקשיבו לנגינה שלו ולצורה שהוא מגיש – האיש גאון, לא פחות.

קנו : פיזי

שלום גד – גשר פלדה, גשר עץ
(סוף המדבר, 1995)

אין מספיק מלים כדי לתאר את גדולת האלבום הזה, שהייתה לי הזכות להוציא אותו מחדש לפני שלוש שנים, אחרי שלא היה זמין שנים רבות. בקצרה, מדובר באחד התקליטים המושלמים ביותר שיצאו בעברית, על ידי אחד האמנים המרתקים ביותר שהיו אי פעם בישראל. אני לא יכול להגיד יותר מזה. זה עולה 40 שקל בחנות. ותעשו לעצמכם טובה ענקית אם לא עשיתם עד עכשיו. כן, זה כל כך טוב.

קנו : פיזי,דיגיטלי

The Mugwumps – Baby You Control Me
(Do It Good,2005)

הרבה אני לא יודע על להקת הסטונר השוודית המעולה הזו. חוץ מהעובדה שהיא הייתה יכולה להיות להקת הארד רוק משובחת במיוחד בסבנטיז. במקום זה, היא נהייתה להקת סטונר הארד רוק מעולה בשנות האלפיים, סאונד ישן, אחלה שירים, זמר מצוין ולמרות שהם שוודים – אף אחד שם לא התאבד.

קנו : פיזי

מסיבת הבלוג של דייב Shuffle, שבוע 1

שישי, 25 באפריל, 2008

אז זהו, שחשבתי שאספיק לכתוב את הפוסט הזה יותר מוקדם ולא הספקתי. זה היה אמור ללוות אתכם במהלך אחה"צ, עם העיתון. אז מקסימום תזרמו עם זה לבוקר של שבת. שמתי את המדיה פלייר על שאפל ועשרת הקטעים הראשונים שהגיעו – נכנסו לרשימה הזו. (טוב, האמת, היו גם קטעים אחרים, אבל חשבתי שרוק אלטרנטיבי מכוסח, יהיה קצת כבד מדי על האווירה של הציפורים בחוץ, אז העברתי הלאה עד שהגיע שיר חברותי יותר). בקיצור, השתדלתי לכתוב כמה שיותר פרטים ויש לכם את האפשרות להאזין פה, אבל גם צירפתי לינקים לקניה – תאהבו את האמנים שאתם מקשיבים להם ותראו להם הערכה מהי.

Enjoy!

1. Rockfour – Corridors
(Memories Of The Never Happened)

 small-cover.jpg
אחד האפוסים הפסיכדלים הטובים של האלבום הטוב ביותר של רוקפור. כל כך הרבה צבעים וריחות יש באלבום הזה, שה-Art שלו הוא בדיוק בדיוק תשקיף של הלאבום. ססגוני, משולב, קולאז'י, פסיכדלי ויחד עם זאת עדיין שומר על רוח פופיות. למי שלא מכיר, מומלץ במיוחד (ונשבע לכם שזה היה השיר הראשון שקפץ לי בשאפל)
האזינו :
קנו : מוזיקהנטו (ישראל), אמאזון (ארה"ב), Imusic (דיגיטלי ישראל), Emusic (דיגיטלי ארה"ב)

2. John Fahey – I’m Going To Do All I Can For My Lord
(The Legend Of Blind Joe Death)

קטע מפורסם של ג'ון פאהי, שהיה אחד האבות הרוחנים של כל מי שהחזיק גיטרה בארה"ב ורצה לעשות בלוז פולק עם שורשים מהמיסיסיפי דלתא. אני עוד אקדיש לו פוסט שלם (למרות שמגיע לו בלוג שלם) ואז ארחיב עליו.
האזינו :
קנו : קצת אחרת (ישראל, און ליין וגם אפשר ללכת לחנות, מומלץ), אמאזון (ארה"ב), Emusic (דיגיטלי ארה"ב)

3. The Last Time I Saw Your Face – June Tabor
(A Quiet Eye)

ג'ון טייבור היא אולי זמרת הפולק האנגליה החשובה והמשפיעה ביותר, ואחד הקולות המצמררים ביותר שאני מכיר בתחום הזה. כל אלבום שלה כמעט, הוא פנינה, הרבה מהסיבה שהיא בוחרת את החומרים שהיא מבצעת בקפידה (ועושה המון גרסאות לשירים של ריצ'ארד ת'ומפסון). לפעמים באקפלה, לפעמים עם ליווי קל, לפעמים עם תזמור, אבל תמיד תמיד עם ים של אופי וכריזמה ו-Feel. הפעם היא לקחה שיר של משורר\זמר פולק אנגלי בשם איוון מק'קול. את השיר הזה ביצעו אינספור פולקיסטים באנגליה. הביצוע שלה נשאר כמו תמיד ללא תחרות. טייבור זכתה בהמון פרסים מטעם ה BBC ואירגוני תרבות נוספים על Lifetime Achievements.
האזינו :
קנו : אמאזון (בריטניה), Emusic (דיגיטלי)

4. Michael Chapman – March Rain
(Fully Qualified Survival)

ומאניגמה בריטית אחת לשניה… מייקל צ'פמן היה מורה לאמנות בקאנטריסייד האנגלי, ולמרות היכולת שלו בגיטרה (שבאה לידי ביטוי בכל מיני הרכבי ג'אז למיניהם, לא משהו רציני), לקח קצת זמן עד שבאו החברה מהלייבל A&M  להוציא לו את האלבום הראשון שלו. באלבום השני והמושלם שלו Fully Qualified Survival, שכלל עבודת מיתרים לפרקים, להקת רוק מפרקת לפרקים (בראשות רב-פרקן מיק רונסון, הגיטריסט של 'הספיידרס' של דיוויד בואי) וקטעי סולו לפרקים. כל זה הביא לצ'פמן את אחד הקלאסיקות הגדולות של הסבנטיז. צ'פמן עוד רכב קצת על הגל אחר כך עם כמה אלבומים עד שנגוז מהתודעה. הוא פועל עד היום ומופיע בפני אנשים שזכו לשמוע קטעים כמו March Rain , והתאהבו טוטאלית, אולי זה יקרה גם לכם.
האזינו :
קנו: אמאזון (אנגליה)

5. Fraser & Debolt - Waltz Of The Tennis Players
(With Ian Gunther)

פנינת פולק-קאנטרי שהלכה לאיבוד באמצע שנות השבעים עד שמישהו עשה אתם חסד וחשף אותם לעולם והוציא את האלבום על דיסק. אני לא יודע הרבה על הצמד, אני רק יודע שזה מקסים ושווה לכם.
האזינו :
קנו : אמאזון (ארה"ב)

6. Fred Neil  - The Other Side Of This Life
(The Other Side Of This Life)

ביצוע בהופעה חיה של פרד ניל, אגדת פולק אמריקאית, לאחד השירים המפורסמים שלו (שגם זכה לגרסאות כיסוי רבות). פרד ניל היה הכוכב והשריף הבלתי מעורער של סצנת הפולק המתפתחת בצעדי ענק, של גריניץ' ווילג'. הוא הריץ ליין הופעות במקום מפורסם בשם Café Wha? ותמיד היו באים לשבת לידו ילדים צעירים בשם בוב דילן, ג'רי גרסייה, ניל יאנג, דיוויד קרוסבי, טים באקלי, ועוד רבים אחרים. אם השם שלו מצלצל לכם מוכר, זה בטח בגלל שקראתם את ה'כרוניקלס' של דילן. ואם לא, לכו תקראו את הכרוניקלס של דילן. או תנו הצצה בסקירה שכתבתי פעם פעם מזמן מזמן.
האזינו :
קנו : אמאזון (ארה"ב), אמאזון (דיגיטלי)

7. שלום גד – ילד מוזר
(אהבה)

כייף אמיתי היה לעבוד על הוצאת האלבום הרביעי של שלום. אלבום הרבה יותר 'פאנק' ברוח שלו, של 19 שירים קצרים, עם אמירות חזקות על אהבה, נטישה, וכרגיל אצל שלום – חלומות. 'ילד מוזר' הוא אחד הרגעים הטובים בתקליט. גם פה, שלום המשורר והמגיש השנסיונר בא לידי ביטוי עם אמירות קטנות וגדולות על החיים. הבנאדם משורר ולטעמי הוא גם אחד האמנים המרתקים הקיימים בארץ בשנים האחרונות
האזינו :
קנו : מוזיקהנטו (ישראל), Imusic (דיגיטלי)

8. Neil Young and Crazy Horse – Roll Another Number For The Road
(Weld)

אלבום ההופעה הכפול של ניל קשישא עם הרכב הקרייזי הורס שלו. בית ספר לרוקנרול ול-איך-צריכה-להשמע-גיטרה-באמת-כשיש-בה-כנות. אז נכון שהפעם יצא שיר קאנטרי בכלל, אבל זה עדיין בית ספר לרוקנרול.
האזינו :
קנו : אמאזון (ארה"ב)

9. John Martyn – Small Hours
(One World)

היציאה והיצירה שחותמת את אחד הרגעים הגדולים של מרטין , ב 1977, שניה לפני הפאנק שמשתלט. ג'ון מרטין בשיא החיפושים שלו ובשיא האקספירמנטליות, נוסע לג'מייקה, פוגש את לי סקרץ' פרי. מסתובב לו קצת הראש והוא מחליט ללכת עד הסוף עם מה שהתחיל באלבום Inside out – חקירה של הכיוונים הג'אזים שלו, ותשומת דגש במיוחד על הגיטרה ספוגת האפקטים שלו. בסיבוב ההופעות של לפני One World, בנה מרטין לעצמו את הופעת ה One man’s band  המושלמת. כשחזר מג'מייקה, אסף את כל התובנות והוציא את אחד האלבומים הגדולים והמפתיעים שלו. שאר האלבום לא נשמע כמו הקטע הזה, אבל הוא כל כך יפה וכל כך שישי אחה"צ\שבת בבוקר, שאי אפשר להשאיר אותו בחוץ.
האזינו :
קנו : אמאזון (בריטניה)

10. Mercury Rev – Downs Are Feminine Balloons
(Boces)

כמה שאני אוהב את האלבום הזה. כמה חבל על הלהקה הזו. אחרי שהוציאו תקליט ראשון מאתגר, כפי שאומר אולמרט 'הבשילו התנאים' בשביל להוציא את האלבום הענק הזה, שהוא גם ללא ספק אחד הגדולים של שנות התשעים. רגע לפני שהלהקה הפכה להיות חיקוי סיקסטיז  (מוצלח מאד ויפה, אבל זה לא קשור), כשעוד היו להם ביצים אמיתיות, הם היו להקת גיטרות מעולה. הכיוון-סוניק יות' ודרומה. דווקא הקטע הזה הוא יותר Yo La Tango מכל דבר אחר, אבל עדיין, אפשר לשמוע בסאונד ובכתיבה פה, שמדובר בסיפור אחר של להקה אחרת לגמרי. אלבום ענק Boces, אתם חייבים לעצמכם.
האזינו :
קנו : אמאזון (ארה"ב), דיגיטלי (אמאזון ארה"ב)